טורבינת רוח היא מדחף המשמש להמרה של האנרגיה של הרוח לאנרגיה חשמלית – זוהי בעצם הגרסא המודרנית של תחנות הרוח ששימשו בעבר את תחנות הטחינה של הקמח. כיום קיימים למעשה שני סוגים של טורבינות: טורבינות ציר אופקי בדומה למאוורר וטורבינות ציר אנכי – טורבינה שהאנרגיה בה מומרת לציר אנכי עם גנרטור. בעקבות החוק החדש של משרד האנרגיה הישראלי בשנת 2008 יש הערכות של יזמים וארגונים בארץ לקראת פריסתן של טורבינות רוח לייצור חשמל בפריסה רחבה הרבה יותר מאשר הפריסה שקיימת היום.
אנו מכירים את טורבינות הרוח מנופים ציוריים מהולנד או דנמרק, אך איננו צריכים להרחיק לכת על מנת לצפות בטורבינות רוח, שקיימות גם בישראל. אם נעשה סיור קטן בצפון הארץ נוכל לצפות בכמה נופים מדהימים הכוללים טורבינות רוח לייצור חשמל: בגוש שגב שבגליל, במעלה גלבוע, בבית יתר, בעיר אפרת ובמיקומים נוספים ברמת הגולן. הטורבינות הללו מייצרות חשמל לאותם הישובים על ידי שימוש באנרגיה של הרוח ובתוספת חיבור תשתית לחשמל המגיע מחברת החשמל.
קיימת כדאיות בייצור חשמל באמצעות טורבינות רוח לייצור חשמל: הפקת החשמל מאנרגיית הרוח היא בין הדרכים הזולות ביותר לייצור חשמל – בהשוואה למחירי השוק של הפקת החשמל מאנרגיות אחרות. שכן, פוטנציאל הייצור חשמל באמצעות אנרגיית הרוח יחסי למהירות הרוח בחזקה שלישית. ההערכה אומרת כי ייצור החשמל באנרגיית רוח מתחיל להיות משתלם כלכלית באיזורים שבהם מהירות הרוח עולה על 28.8 קמ"ש בממוצע. עלות הפקת החשמל הנמוכה באמצעות טורבינות הרוח משתלמת בעקבות ניצול אנרגיה זמינה – שכן רוח אינה עולה כסף ולא נדרש דבר כדי לייצר את הרוח.
בנוסף ליתרונות הכלכליים בייצור חשמל באמצעות טורבינות הרוח, יש לציין כי טורבינות רוח לייצור חשמל אינן מזהמות את הסביבה ועל כן הן נחשבים כמקור של אנרגיה ירוקה. אנרגיה חלופית זו אינה מזהמת את הסביבה ואינה מכלה מחצבים בניגוד לתחנות הכוח שמבוססות על דלק, פחם, נפט וגז טבעי. בישראל, שאיננה עשירה במחצבים ובמשאבים מן הטבע עדיף למצוא פתרונות ירוקים לייצור אנרגיה כמו קולטי שמש לאנרגיה סולארית וטורבינות רוח.