כמדי שנה, נערכים בישראל אלפי חוגי בית בסלון, בגינה או במתנ"ס המקומי. במסגרת המסורת, במידה ומדובר בחוג בית בסלון בית פרטי, המשפחה המארחת דואגת לכיבוד ונהוג כי כל מוזמן מביא עימו משהו קטן וסמלי המיועד לכיבוד האורחים האחרים. חוגי הבית מונים לרוב מספר מצומצם ביותר של משתתפים בעלי מחנה משותף. מספר המשתתפים בחוגי הבית נע בין חמישה ל-20 זוגות. בישראל, נהוג כי לפני בחירות פוליטיקאים ואישי ציבור מוזמנים לבתי מקורביהם על מנת לערוך חוג בית ולהציג את ההשקפות הפוליטיות והמדיניות שלהם ולגרוף תמיכה.
חוגי בית פוליטיים נערכים בדרך כלל לפני בחירות כלליות לכנסת ולראשות הממשלה. חברי המפלגה נעזרים באנשי המרכז שלהם על מנת להביא לתמיכה ולכמה שיותר קולות בקלפיות. פוליטיקאים מוזמנים לראשי רשויות, בעלי הון, בעלי עניין ואינטרסים וכך מעבירים את השקפותיהם הפוליטיות בקשר ישיר עם הבוחר. כמו כן, חוג בית אליו מוזמן שר חשוב בממשלה או חבר כנסת הוא חוג בית שכל איש מהמניין היה מעוניין להשתתף בו, ולכן אישי הציבור נוהגים להעביר שם את דעותיהם.
מלבד הפוליטיקאים שרצים לבחירות כלליות בכנסת, גם ראשי הרשויות המקומיות והמתמודדים לראשות המקומית מוזמנים לחוגי בית מקומיים הנערכים בעירם ומנסים לגייס כמה שיותר פעילים ובוחרים. זאת על ידי ציון האג'נדה שלהם במהלך חוגי בית שונים. על המתמודדים לערוך מספר רב של חוגים על מנת להגיע לכמה שיותר בוחרים. לא פשוט לעמוד מול קהל של בוחרים מספר פעמים בשבוע ולעיתים גם יותר מפעם אחת ביום.
לסיכום, חוגי בית הם שם דבר לכינוס תרבותי בסלון הישראלי. על מנת לערוך חוג בית מן המניין רצוי להזמין בעלי דעה וזאת על מנת לעורר דיון ענייני ואקטואלי על מנת להגיע להסכמה או למצוא פתרון לבעיה מסוימת. דוגמא מצוינת לסוג של חוג בית שאנחנו עורכים מדי פעם מבלי לשים לב היא ישיבת ועד הבית של הבניין או של השכונה שלנו.